הבת שלי התעסקה בזמן האוכל, ואז סיפרתי לה סיפור על גרגר, עכשיו היא אוכלת כל פירור

תוכן עניינים:

הבת שלי התעסקה בזמן האוכל, ואז סיפרתי לה סיפור על גרגר, עכשיו היא אוכלת כל פירור
הבת שלי התעסקה בזמן האוכל, ואז סיפרתי לה סיפור על גרגר, עכשיו היא אוכלת כל פירור
Anonim

הבת שלי אוכלת גרועה מאוד. להאכיל אותה זו בעיה גדולה. היא לא אוהבת דייסה במיוחד. כשאני מכין לה סולת, אני תמיד זוכר את הסופר הנפלא דרגונסקי ואת "סיפורי דניקה" שלו. באחד מהם שנא הגיבור הקטן גם סולת. מה הוא לא הוסיף לזה לאכול!

פעם בישלתי לביבות לבתי האהובה.היא ליקקה מהם את הריבה, אבל היא לא רצתה לאכול את העוגות השופעות, היא רק נגסה בחלקן והשאירה אותן בצלחת. שום שכנוע לא עבד עבורה. כבר הייתי נואש לגמרי, אבל אז נזכרתי במשל סיני ישן על גרגר אורז. היופי שלי הקשיב בנשימה עצורה.

אורז בוכה

- פעם הייתה ילדה בשם Duo Duo, התחלתי.

- למה השם שלה היה כל כך מוזר? - הבת הופתעה.

- כי היא גרה בסין. שם השמות לא דומים כלל לרוסים. Duo Duo גם אכל גרוע. יום אחד, אמה בישלה לה דייסת אורז. הילדה לקחה את מקלות האכילה שלה והחלה לערבב איתם את הדייסה שבקערה.

- מה נדבק? קראה הבת.

הסברתי לה שבסין אוכלים עם מקלות אכילה מיוחדים.

- ואני רוצה את זה! - אמרה יופי שלי.

חייכתי והמשכתי את הסיפור שלי:

- Duo Duo לא אכל דייסה, אלא התפנק.במקביל נפלו על השולחן כמה גרגרי אורז. הילדה רצתה להבריש אותם לרצפה, אבל לפתע שמעה בכי. היא לא האמינה למשמע אוזניה, כי גרגרים לא יכולים לבכות! הילדה רכנה קרוב יותר. הבכי נעשה ברור יותר. אחר כך היא הפסיקה לפקפק בכך שהצלילים הללו הושמעו על ידי גרגר אורז. נותר לראות מדוע זה כל כך מוטרד.

תמונה
תמונה

הסיפור המדהים של מסע אחד

- אוכל לדבר? שאלה הבת בחוסר אמון.

- היא יכולה, אתה רק צריך ללמוד להבין אותה, - עניתי והמשכתי בסיפור שלי.

- Duo Duo שאל את הדגן מה קרה לו. בתגובה היא שמעה וידוי עצוב על הרפתקאותיו. הזרע אמר שהוא גדל בשדה הרבה מאוד זמן. היה קשה לחיות שם, שכן היבולים דעכו מהחום, הם הוצפו בגשם, הרוח טרפה אותם. אבל כל ספייקל ניסה לשרוד ולשמור על גרגרים קטנים יקרים בפני עצמו כדי שיוכלו להגיע מהשדה לאנשים ולהאכיל אותם.

סכנה בכל פנייה

- מה עוד היה בתחום הזה? - שאלה הבת.

- אני אספר לך עכשיו. כשהדוקרנים גדלו והתחזקו מעט, הם הפסיקו לפחד מהרוח. אבל כאן מגיעה בעיה חדשה. הם הותקפו על ידי חרקים איומים. גריין אמר ל-Duo Duo שרבים מאחיו ואחיותיו נאכלו על ידי ארבה. כמו כן, הם נרמסו על ידי קרפדות מרושעות, ציפורים גרגרניות ניקרו, עכברים שלא יודעים שובע כרסמו.

- דגנים עלובים! קראה הבת שלי.

תמונה
תמונה

הסכמתי איתה והמשכתי:

Image
Image

העור חלק ורענן: דרמופלינג, או מדוע אישה צריכה לגלח את פניה

Image
Image

ירדתי במשקל: מה הקריבה סופיה טרסובה למען VIA Gra (תמונות חדשות)

Image
Image

"אנחנו עדיין חברים": דרוויאנקו הגיב על הפרידה מאשתו

- לא כולם הצליחו להגיע לבגרות ולהתלבש בתלבושות זהובות. השמש הטובה אמרה להם שהם חייבים לסבול הכל כדי להפוך לגרגרי אורז טובים. בלעדיהם אנשים עלולים למות מרעב. הזרעים מנסים מאוד לגדול. כל אחד מהם החזיק מעמד בכל הכוח. ועכשיו הגיע הרגע המיוחל. אנשים באו והתחילו לקצור. אבל הרפתקאותיו של הגיבור הקטן שלנו לא הסתיימו שם.

אהבה בכפות הידיים

- ומה קרה אז? - שאלה הבת בעניין.

- אתה תגלה עכשיו. אנשים אספו שברי אורז והתחילו לדוש אותם במכונות מיוחדות. זרע אמר ל-Duo Duo שהפשטו מהם את בגדיהם המוזהבים במכוניות האלה. אחרי זה הם הפכו לבנים ויפים מאוד. אבל בתהליך העיבוד נפל הרבה אורז ארצה. כמה גרגרים לחצו את רגליהם של אנשים לתוך הבוץ. גם הגיבור הקטן שלנו הגיע לקרקע.

- כמה חבל! - נאנחה הבת, - באמת אף אחד לא יציל אותו?

- אל תדאג יקירי, הוא יהיה בסדר, הבטחתי והמשכתי.

- זרע כבר לא קיווה לשום דבר. אבל אז הגיע סבא אפור שיער. הזקן ראה גרגרים לבנים בבוץ, התכופף והרים אותם. רייס שכב בכף ידו והרגיש את חמימותה. זרע חשב שזה נקרא אהבה. לבו הקטן רפרף משמחה. הגיבור שלנו האמין ששום דבר רע לא יקרה לו שוב. וכך זה קרה. האורז נארז ונשלח לחנות. שם, אמא של הילדה קנתה אותו, הביאה אותו הביתה ובישלה לה דייסה.

המעשה האמיץ של Duo Duo

- מה הבחורה בחישה עם מקלות אכילה? - הבהירה הבת.

Image
Image

למה ילדים צרפתים מתנהגים היטב: שמונה דרכים לגדל אותם

Image
Image

צילום נדיר: ויקטוריה איסקובה הראתה את בתה הבוגרת מיורי מורוז (תמונה חדשה)

Image
Image

אם יש מעט שלג, אז לא יהיה קציר: 16 בדצמבר - יום איוון השקט

- בדיוק, - הנהנתי, - תקשיב למה שקרה אחר כך. לאחר שסיים את הוידוי, הזרע החל לבכות שוב. הוא ראה את עצמו כאורז טוב, כי הוא הונח על צלחת. אבל הילדה זרקה אותו תחילה על השולחן, ואחר כך עמדה לשלוח אותו לפח. הדגן סבל מאוד. זה עבר כל כך הרבה כדי להפוך לאוכל טוב לאנשים, אבל זה לא זכה להערכה. ועכשיו חיכה לו גורל מר - הוא נאלץ להירקב במזבלה.

Duo Duo ריחם על הזרע המסכן ואכל אותו. היא שמעה איך זה צורח בשמחה בבטן, שעכשיו זה הפך להיות מאוד שימושי והכרחי עבור אנשים.

תמונה
תמונה

פנקייק מבקש גם בטן

בתי היקרה הקשיבה לסיפור ואמרה:

- גם אני אוכל דייסת אורז עד הגרגיר האחרון מעכשיו!

- והפנקייקים? - שאלתי.

- ללא פנקייק. לא היו להם חיים קשים.

ואז הסברתי לה שפנקייקים עשויים מקמח. היא לבנה ורכה, כמו שלג, רק לא קרה, אלא חמה ורכה. כדי להכין קמח, אתה צריך לקחת הרבה גרגרי חיטה. הם גם משתדלים מאוד כשהם גדלים בשדות. גם להם מחכות עשרות סכנות. אוזני לחם נאכלות על ידי חיפושיות, הן מותקפות על ידי עכברים, ארבה, ציפורים ומחלות שונות. כאשר היבול בשל, יש לקצור אותו מהר מאוד. אחרת, הגשם יכול למסמר אותם לקרקע. אז כל הזרעים ימותו.

Image
Image

מועיל לשטוף לעתים קרובות: מיתוסים על שמפו וטיפוח שיער שרק מזיקים

Image
Image

עץ הכסף משמח בפריחה שופעת: הסוד שלי הוא לטפל בעלים

Image
Image

ג'ינס לנשים: פרט אחד שיש לקחת בחשבון לפני שאתה קונה

הבת שלי הקשיבה היטב.

- האם גם גרגרי חיטה רוצים להיכנס לבטן של אנשים? היא שאלה.

הנהנתי בחיוב והוספתי שאנחנו קוראים לחיטה דגן הזהב, כי מכינים ממנה לחם. זה הבסיס לחיים. סיפרתי לבת שלי שעשרות אנשים ניסו להכין קמח מדגן קטן, ממנו אפיתי לביבות. הם גם יתעצבנו מאוד אם יגיעו לפח אשפה.

הבת ריחמה עליהם ואכלה אותם. עכשיו היא נזהרת מאוד מכל אוכל, כי תפוחי אדמה, דייסה וגזר מתגברים על קשיים וסכנות רבות עד שהם מגיעים לשולחן שלנו. האם אפשר לשלוח אותם לפח?

מידע למחשבה

משל סיני צריך להיות ידוע לכל האנשים כדי להיות זהירים יותר באוכל. בעולם כל שנה אנשים זורקים 100 מיליון טונות של מזון! במקביל, יש יותר ממיליארד אנשים מורעבים על הפלנטה שלנו.יש אנשים שלא חוסכים באוכל, בעוד שאחרים מתים מרעב. האם זה הוגן?

מדענים גילו עובדות מעניינות. מים, שהושקו על ידי צמחים שנתנו יבול מיותר, יכלו לשתות 9 מיליון איש. אם כל המוצרים שנזרקו ונרקבו במזבלה היו נזרעים בקרבת מקום, השדה היה כובש את כל שטחה של קנדה.

אבל לא רק בזבוז המשאבים הוא הבעיה. מזון נרקב הוא כר גידול מצוין לפתוגנים. מאות אלפי חולדות ועכברים, שהם נשאים של המחלות המסוכנות ביותר, מרגישים מצוין במזבלות. מיליוני מטרים מעוקבים של גזים רעילים משתחררים לאטמוספירה מפירוק מוצרי מזון.

תחשוב על זה.

מוּמלָץ: